<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תכ"ז</h1>
<h2>דף ג:</h2>
אמרת עוד שהרמב"ם ז"ל כתב בפרק ראשון מהלכות בכורות [ה"ה] שאין מביאין בכורות מחוצה לארץ ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא הרי הוא חולין, וקשיא לך למה חולין שאפילו פסק כרבי עקיבא [תמורה כ"א ע"ב] וממעשה דבן אטיטס [חלה פ"ד מי"א] שהעלה בכורות בירושלם ולא קבלו ממנו עד כאן לא קאמר רבי עקיבא אלא ליקרב הא ליאכל אסורין ואינן נאכלין אלא במומן. באמת דבריך טובים ונכוחים וכבר תפסו עליו גדולי המורים שהרי הראב"ד ז"ל כתב עליו בהשגות וזה לשונו אפילו לרבי עקיבא דאית ליה האי סברא לא אמר אלא ליקרב אבל קדושת בכור יש בו ואינו נגזז ונעבד ואינו נאכל אלא במומו ע"כ לשון הרב ז"ל. ומורי הרב רבי משה ב"ן ז"ל כן כתב עליו בהלכות בכורות שחבר [פ"ה] והאריך בזה הרבה בראיות ברורות מאמי ורדינאה דהוה חזי בוכרי דבי נשיאה כדאיתא בפרק אין צדין [ביצה כ"ז ע"א] ומרבא דאייתי ליה ההוא גברא בוכרא אפניא דמעלי יומא טבא ומרב מרי בר רחל דהוה ליה חיותא ומקני אוזניהו לגוים [בכורות ג' ע"ב] ומרב חסדא דשרי בוכרא ולא זבין מיניה כדאיתא באלו טרפות [חולין מ"ד ע"ב] ומההיא דהתרת בכור בחוצה לארץ בשלשה בני הכנסת [בכורות ל"ו ע"ב], ומכל הני שמעינן דחוצה לארץ אתרא דבוכרי הוא. ומעשה דבן אטיטס שהעלה בכורות לירושלם ולא קבלו ממנו ואוקימנא [תמורה כ"א ע"א] כר' עקיבא וקיימא לן כותיה אף הוא לא אמר אלא ליקרב אבל קדושת בכור יש לו שלא ליאכל אלא במומו. והאריך בזה הרבה ובסוף דבריו כן כתב ואיצטריכי לברורי הני מילי משום דאשכחן לחד מרבואתא דכתב בפסקיה הכין מצות בכור בהמה טהורה אינה נוהגת אלא בארץ ואין מביאין בכורות מחוצה לארץ שנאמר [דברים י"ד] ואכלת לפני ה' אלהיך ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא הרי אלו חולין. ואנן כתבינן מאי דסבירא לן והכי סבירא להו לרבואתין ועבדי בה עובדי למיתב בוכרי לכהני האידנא בחוצה לארץ ליכא למינדא מינה ולספוקי בה כלל. ע"כ לשון רבינו ז"ל.
<h2>דף לו:</h2>
אמרת עוד שהרמב"ם ז"ל כתב בפרק ראשון מהלכות בכורות [ה"ה] שאין מביאין בכורות מחוצה לארץ ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא הרי הוא חולין, וקשיא לך למה חולין שאפילו פסק כרבי עקיבא [תמורה כ"א ע"ב] וממעשה דבן אטיטס [חלה פ"ד מי"א] שהעלה בכורות בירושלם ולא קבלו ממנו עד כאן לא קאמר רבי עקיבא אלא ליקרב הא ליאכל אסורין ואינן נאכלין אלא במומן. באמת דבריך טובים ונכוחים וכבר תפסו עליו גדולי המורים שהרי הראב"ד ז"ל כתב עליו בהשגות וזה לשונו אפילו לרבי עקיבא דאית ליה האי סברא לא אמר אלא ליקרב אבל קדושת בכור יש בו ואינו נגזז ונעבד ואינו נאכל אלא במומו ע"כ לשון הרב ז"ל. ומורי הרב רבי משה ב"ן ז"ל כן כתב עליו בהלכות בכורות שחבר [פ"ה] והאריך בזה הרבה בראיות ברורות מאמי ורדינאה דהוה חזי בוכרי דבי נשיאה כדאיתא בפרק אין צדין [ביצה כ"ז ע"א] ומרבא דאייתי ליה ההוא גברא בוכרא אפניא דמעלי יומא טבא ומרב מרי בר רחל דהוה ליה חיותא ומקני אוזניהו לגוים [בכורות ג' ע"ב] ומרב חסדא דשרי בוכרא ולא זבין מיניה כדאיתא באלו טרפות [חולין מ"ד ע"ב] ומההיא דהתרת בכור בחוצה לארץ בשלשה בני הכנסת [בכורות ל"ו ע"ב], ומכל הני שמעינן דחוצה לארץ אתרא דבוכרי הוא. ומעשה דבן אטיטס שהעלה בכורות לירושלם ולא קבלו ממנו ואוקימנא [תמורה כ"א ע"א] כר' עקיבא וקיימא לן כותיה אף הוא לא אמר אלא ליקרב אבל קדושת בכור יש לו שלא ליאכל אלא במומו. והאריך בזה הרבה ובסוף דבריו כן כתב ואיצטריכי לברורי הני מילי משום דאשכחן לחד מרבואתא דכתב בפסקיה הכין מצות בכור בהמה טהורה אינה נוהגת אלא בארץ ואין מביאין בכורות מחוצה לארץ שנאמר [דברים י"ד] ואכלת לפני ה' אלהיך ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא הרי אלו חולין. ואנן כתבינן מאי דסבירא לן והכי סבירא להו לרבואתין ועבדי בה עובדי למיתב בוכרי לכהני האידנא בחוצה לארץ ליכא למינדא מינה ולספוקי בה כלל. ע"כ לשון רבינו ז"ל.
